חוק המאגר הביומטרי הוא מנגנון תמנוני חקיקתי נוסף ביצירתה של מדינת המעקב הישראלית. אורוול לא כתב את מה שמדינת ישראל כותבת. החוק החל ביוזמה ליצירת תעודת-זהות חכמה, ובה שבב שיכיל מידע שמקשה על זיופה. אך בהמשך, נוספה לאותה הצעת-חוק יוזמה ליצירת מאגר של נתונים ביומטריים שיופיעו הן על השבב והן במסד-נתונים מרכזי, כגון: טביעות אצבעות, סריקה ממוחשבת של הפנים וכו'. את כל אלו ניתן לזייף, למכור, להעתיק ולהעניק לגורמי פשע, או בעלי הון מושחתים.
 
לפי החוק המוצע, המדינה תחייב כל תושב למסור טביעות אצבע וסריקת פנים, ואלה ישמרו במאגר המרכזי. קיום מאגר זה יפגע בפרטיות ובכבוד האדם, ועלול אף לסכן את בטחון המדינה ותושביה.הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה וצפויה לעלות להצבעה בקריאה שנייה ושלישית ביום שני הקרוב (9.11.2009)
 
התפיסה השלטונית לפי אזרחים הם סכנה שיש לפקח, למדר, לעקוב ולשלוט בה היא לא רק נחלתם של משטרים שמוסכם כי הם טוטליטריים באופן חד-משמעי. בבסיסם של המשטרים הפרלמנטריים ברחבי העולם הגדרת האזרחים כסכנה הפכה להיגיון המנחה. פניו של המושג דמוקרטיה היום, הוא הפנים הניבטות מהמחשב הביו-מטרי. טביעת אצבעה של המדינה היא מאגר הנתונים של אשמים על פי חשד – האזרחים!
 
כל יצירה העוסקת באחד מן הנושאים: פרטיות, צנזורה דיגיטאלית, מעקב, כוחה הגובר של המדינה, עידן המידע, וכו' יכולה להתאים. גם יצירות הנוגעות לחופש הפרט ולחופש בכלל יתקבלו בברכה.
 
האירוע מתקיים ביוזמת גרילה תרבות אירגון-על של משוררות ומשוררים שהפכו את ההפגנה הפוליטית לאירוע פואטי ואת הקראת השירה במרחב הציבורי להפגנה!
בין היתר גרילה תרבות יזמה בשנתיים האחרונות הפגנות שירה בסולידריות עם עובדות ועובדי "קופי בין", "פולגת", "מכון ויצמן" ו"האוניברסיטה הפתוחה" במאבקם לאירגון ועד עובדים, וכן היתה מעורבת בהוצאת לאור של "לצאת!" אסופה נגד המתקפה על עזה, באירגון הפגנת שירה מתחת למגדלי אקירוב בסולידריות עם תושבי הדרום ותושבי עזה, ובאירגון הפגנת שירה מול "משטרת ההגירה" כנגד מדיניות הגירושים של ישראלים מהגרי עבודה וילדיהם.